המוט לנשיאת מנורת המשכן 

מנורת המשכן היא הסמל הייחודי והעתיק ביותר של העם היהודי במשך אלפי שנים. על כן לאחר חורבן בית שני (בשנת ג"א, תתכ"ח) "האמפריה הרומית" הנציחה על גבי "שער טיטוס" ברומא את השפלת היהודים ותרבותם, דווקא בעזרת תבליט ענקי של מנורת המקדש (כי כך תרבות עם ישראל היתה נראת בעיניהם, למרות שמנורת המשכן שקלה כיכר זהב = 42.5 ק"ג בלבד לדעת הרמב"ם), המובלת במוט ע"ג שמונה אנשים כשלל ל"אמפריה הרומית", אשר ברבות הימים היא עצמה נכחדה כליל. מטעם זה גם "מדינת ישראל" בחרה לסמלה הרשמי את מנורת המקדש, ע"פ הדגם המופיע על "שער טיטוס" ולא ע"פ תאור המנורה בתורה, משום שלדעתה הדבר הוא סמל לחידוש תקומתו של העם היהודי בארצו. ואולי כרמז לחילוניותה של המדינת היהודים, כאומרם: "כבד עלינו נשיאת מנורת הקודש". אולם לאמיתו של דבר, המנורה היתה הכלי הכי קל מבין כלי המשכן. העובדה שציירי הקריקטורורות של טיטוס, עיוותו והגזימו את צורתה, מעידה על טיפשותה וגאותה היתרה של התרבות הרומאית, אשר נכחדה מן העולם. לצורך בהירות ענין נשיאת מנורת המשכן, מצ"ב להלן פרטיו ע"פ מקורות היהדות:

מוט המנורה - למנורה לא היו טבעות, ואף המוט לנשיאתה לא היה קבוע בה, אלא המוט של המנורה הוסר מתחתית המנורה בעת החניה, והוא הונח במחסן המשכן. הטעם לכך שלכל הכלים נקבעו טבעות ומוטות נשיאה פרט למנורה, משום שהמנורה מסמלת את הקביעות והנצחיות של עם ישראל. לפיכך לצורך נשיאת המנורה וכליה ע"י שני לוים, יצרו מוט מיוחד אשר הוא היה נפרד מן המנורה. רק בשעת הנסיעה הניחו את המוט בין רגלי המנורה, בכדי לשאת את המנורה וכליה, שנאמר: "ולקחו בגד תכלת וכסו את מנרת המאור ואת נרתיה ואת מלקחיה ואת מחתתיה ואת כל כלי שמנה אשר ישרתו לה בהם: ונתנו אתה ואת כל כליה אל מכסה עור תחש ונתנו על המוט" (במדבר, ד', י').
התורה והראשונים לא פירטו את מידותיו ואת צורתו של המוט לנשיאת המנורה, אולם מפירוט תפקידו, נלענ"ד "ואיבעית אימא (תהלים, כ"ה, י"ד): "סוד ה' ליראיו" (סוטה, ד:), כי המוט הונח מתחת המנורה בכיוון אורכו של המשכן, דהיינו, בכיוון אורכם של הקנים. המוט היה: מרובע בגודל טפח על טפח (כדעת "מקדש אהרן", שלחן ב) ובאורך שלוש וחצי אמה, ע"מ לאפשר ללוים לעמוד במרחק של שתי אמות וחצי ביניהם כאמור בגמ' (מנחות, צח:), ועוד חצי אמה בכל צד, בכדי לאפשר את הנחתם על כתפי הלוים. בשני צידי מרכז המוט חובר משטח לנשיאת הכלים ולאחיזת ירך המנורה, אשר צורתו היתה מחומש (הגדול בחצי טפח מירך המנורה), הצמוד למרובע באורך של 436 מ"מ וברוחב של 322 מ"מ, מעל המשטח הובלטו קרנות מרובעות בגודל של חצי טפח על חצי טפח מסביב המשטח. המוט והמשטח היו עשויים מעצי שיטים ומצופים בזהב בעובי 0.5 מ"מ. משקלו של המוט היה: 29.7 ק"ג, עיין חישוב משקל מוט נשיאת המנורה, בשירטוט מס' חש-6. כמו כן, עיין בשירטוט מס' חש-5, הכולל את: "מוט נשיאת המנורה - תכנית", במבט תלת-מימדי, במבט על, ובמבטים לאורך ורוחב, ומידות במ"מ (בכפוף למבואר לעיל בתועלת החיבור, סעיפים ט., י.). נלענ"ד כי ע"פ חישוב קוטר הבדי הארון והשולחן, אף מוט המנורה הנ"ל היה מסוגל לעמוד במאמצי הגזירה, השקיעה והכפיפה, ע"פ חישובי מדע ההנדסה של ימינו.